המקור וההיסטוריה של קרב מגע – הדור הראשון

חיים זוט נולד באפריל 1935 להורים ממוצא לטבי. הוא בילה את שנות נעוריו בפרדס חנה שבישראל בחווה שנקראה "חורשות קולומביה". במהלך שנים אלו הוא יצר קשר הדוק ועמוק עם האדמה. שם הוא החל לפתח את הכבוד התמידי שלו כלפי בעלי החיים. תכונות אלו ביום מן הימים יגדירו אותו ואת אישיותו. האהבה הזו לבעלי החיים תתפתח בד בבד עם התבגרותו – בסופו של דבר הוא יפתח מעין מחוייבות לחלוק עם הדורות הצעירים של ישראל, במיוחד עם בני נוער ממשפחות מעוטות יכולת, את תחושת הגאווה שמופקת מלחיות חיים אשר מוקדשים לעבודה קשה והגינות.

בשנת 1952, בגיל 18, חיים התגייס לשורות צה"ל. שם הוא פגש לראשונה את אימי שדה אור, המדריך הראשי לקרב מגע בצה"ל. חיים בן רגע התמסר לאמנות קרב המגע, ודרך התמסרות זו הוא החל לפתח את המיומנויות האישיות שלו. בזמן שחרורו מצה"ל בשנת 1955 הוא כבר השיג יכולות לחימה מתקדמות. ב-1956 חיים חזר לצבא בתור חייל מילואים ולקח חלק במבצע סיני (או "מבצע קדש"). מלחמה אשר כללה פעולה משותפת של ישראל, צרפת ובריטניה נגד מצרים. לאחר שחרורו מצה"ל חיים חזר לגור בפרדס חנה ושם גם עבד כמורה לחקלאות לבני נוער ממשפחות מחוסרות אמצעים. במהלך תקופה זו הוא נשאר בקשר קבוע עם אימי אשר המשיך לשרת בצה"ל.

בסוף שנת 1963 שוחרר גם אימי משירותו הצבאי. אימי התכונן ללמד את הקורס האזרחי הראשון למדריכי קרב מגע והזמין את חיים להשתתף בקורס. חיים הסכים, וכך החלו יחסיהם כמורה-חניך שנמשכו עד יום מותו של אימי. חיים היה אחד מארבעה תלמידים אשר למדו בקורס המקורי למדריכי קרב מגע, ועם סיומו של הקורס הוא הוכר כסטודנט המוכשר ביותר של אימי. בשנת 1963, הוא קיבל הסמכה ללמד אמנויות לחימה ממכון וינגייט והחל מייד להדריך קורסים. חיים לימד את הקורס הראשון שלו בחדרה ולאחר מכן הוא אימן תלמידים בחדרה, פרדס חנה וגן שמואל. בשנים המוקדמות של הקריירה שלו, חיים תרם את זמנו לשיקום חברי כנופיות רחוב על ידי לימוד אמנויות לחימה. כתלמידו של אימי, חיים גם היה מהמייסדים של האיגוד לקרב מגע והגנה עצמית והאגודה לקרב מגע ישראלי.

חיים המשיך להשיג מיומנות, לא רק על ידי התקדמות בדרגות אלא גם על ידי למידה במכון וינגייט וקבלת רשיונות ללמד אמנויות לחימה נוספות. בשנת 1969 חיים היה מדריך קרב המגע הראשון אשר קיבל רשיון הדרכה בדרגה גבוהה מממשלת ישראל. בשנת 1980, חיים השתתף בקורס לקבלת רשיון מאמנים - הוא אחד ממספר מועט של מדריכי אמנויות לחימה, ומדריך קרב המגע היחיד, שהיה לו הכבוד לסיים את הקורס הזה. במהלך השנים צבר חיים ידע נרחב בלימוד אמנויות לחימה ובסופו של דבר סיים קורס במכון וינגייט שזיכה אותו בתעודת מאמן בכיר של אמנויות לחימה, תואר מקביל למאמן אולימפי. אף מדריך קרב מגע בעולם לא התאמץ כל כך כמו חיים להרחיב את הידע שלו באימון אמנויות לחימה, אימון גופני ותורת הפיזיולוגיה.

בשנות ה-80 המאוחרות, כתשע שנים לאחר הקמת הארגון, מאבקי כח החלו להיות עניין שבשגרה באגודה לקרב מגע ישראלי. מדריכים בכירים החלו להתפצל למקומות אחרים ולקחו עימם את התלמידים שלהם. בקרב המדריכים הבכירים ביותר עלתה השאלה מי יהיה יורשו של אימי. לאימי היתה הזכות לבחור את ממשיך דרכו אך מאחר והיו בזמנו שלושה מדריכים בדרגת דאן 5 לא היה סולם דרגות קבוע וברור בתוך האגודה. בסופו של דבר כדי לבטל כל ספקות בנושא, אימי העניק את הדרגה דאן 6 לחיים זוט, וכך פתר באופן סופי את שאלת יורשו בעתיד.

בשנת 1993, חיים עזב את האגודה לקרב מגע ישראלי כדי להקים את העמותה לקרב מגע בינלאומי – קפא"פ (קרב פנים אל פנים). הוא היה מתוסכל מכל המאבקים הפנימיים והפוליטיקה בתוך האגודה ועם ברכתו של ידידו ומורו אימי שדה אור, הוא החליט להרחיק את עצמו מהמחלוקות כדי להתרכז באימון תלמידיו. התלמידים של חיים היו ידועים בתור הלוחמים הטובים ביותר בישראל והחלטתו נעשתה לטובת תלמידיו ועתיד שיטת קרב המגע.

בשנת 2003, המאמנים המובילים והמאסטרים של אמנויות הלחימה בישראל החליטו לכבד את חיים זוט ולהעניק לו את הדרגה דאן 10 בשל תרומתו ועבודתו בתוך קהילת אמנויות הלחימה בישראל ובמיוחד על תרומתו לענף קרב המגע. באותה שנה הפך חיים לחבר מן המניין ב "היכל התהילה לאמנויות הלחימה" שבארה"ב ובשנת 2006 הוענק לו תואר גרנדמאסטר כהוקרה על יותר מארבעים שנים בהן עסק בהוראה. כיום, גרנדמאסטר חיים זוט הוא בעל הדרגה הגבוהה בעולם בקרב מגע, ובגיל 71 הוא ממשיך ללמד קרב מגע ולעמוד בראש אגודת קרב המגע המכובדת ביותר בישראל. חיים הוא לא רק גרנדמאסטר בקרב מגע, הוא גם מחנך ומודל לחיקוי לתלמידיו, בייחוד על ידי הקדשת זמנו למתן עזרה מיוחדת וחינוך לילדים משכבות מצוקה בישראל.